אמא בארגז חול

אמא בארגז חול

יום שלישי, 20 באוקטובר 2015

יומהולדת


כתבתי בעבר על ימי הולדת, אבל עכשיו חייבת לשתף אתכם ביומהולדת לאדם מאוד יקר לליבי.
יומהולדת 70 לאבא שלי!
ליומהולדת מהסוג הזה נערכים הרבה זמן מראש, המחשבות איך להפוך את היום הזה למיוחד ושונה מקודמיו, הדירו שינה מעיני.

החלטנו להפוך את היום הזה לחודש. כי פשוט אי אפשר לדחוס בערב אחד, חיים שלמים מלאים ברעיונות.
אז ביום ההולדת עצמו התאספנו לצילומי משפחה, צילומי דורות.   
                                                                                                                                                            
אם הייתי צריכה לדרג את הדרכים להביע רגש, במקום הראשון היתה זוכה 'המילה' ואחריה 'התמונה'. יש משהו בתמונה שקולטת אותך ללא מילים, שרואה דרכך.
אז פתחנו יומנים והצלבנו שבתות וכמעט שזה לא צלח, אבל בסוף נפגשנו. בשבת קייצית במיוחד, רגע לא סתיו כבר?!
בהתחלה רובנו עטינו על עצמנו שכבות הגנה מהמצלמה החושפנית, אבל לאט לאט (גם בגלל החום) הסרנו מעלינו את רוב ההגנות וחייכנו למצלמה.
היה מדהים ומשפחתי והתוצאות לגמרי מדברות בפני עצמן. (תודה לצלמת האישית שלי, שהפעם באמת שכרתי את שירותיה  שורט אנד סימפל ).


צילומי משפחה, מזכרת לדורות.
צילום : שורט אנד סימפל

כשהחגיגה הזו נגמרה, המשכנו לארוחה מפנקת בביתה של אחותי.
חגיגה מספר 1 מאחורינו ועכשיו מתפנים לחגיגה האמיתית.  
                                                                                                                                                         
לפני מספר חודשים, אבא שלי הציע , שבמקום עוד מסיבה גדולה, נטוס המשפחה הגרעינית לטיול בחו"ל. רק אנחנו כמו פעם (האמת שאפעם לא היינו ככה כולנו). בהתחלה הרמתי גבה, אני מודה. מה לי וטיול הזה עכשיו. לעזוב את הבנות בשביל כל האמוציות המשפחתיות שיש בארוחת שישי ועוד לשבוע שלם?
חשבתי בליבי, שגם לי זה יהיה יותר מידי. אני מעזה לכתוב את זה עכשיו בקול, כי היה מדהים, היה מרגש, היה משפחתי כמו שלא היה אף פעם.
כולם התרגשו וכולם הזילו דמעה, כולם דיברו רגש (ולא רק אני), כולם צחקו, השתטו ואכלו הרבה (אולי בעצם רק אחותי ואני). נהנתי כל כך וגיליתי את האחים שלי מחדש.




מזהים את המבנה שמאחורינו?
צילום: עצמי.


המשפחה הגרעינית שלי.
צילום : תיירת בלונדון.


תמיד ידעתי שאבא שלי איש מיוחד וחזק. "לאבא שלי יש סולם" באמת נכתב עליו. בטיול גם הצלחתי להרגיש את זה. שוב.
חגיגה מספר 2 מאחורינו.
ויש עוד חגיגה...הבטחתי חודש חגיגות לא?
 
אבל עליה אכתוב אחרי שתתרחש.

אבא, תודה! אני אוהבת אותך.





4 תגובות:

  1. כל כך מרגש
    חי'לה אין על הכתיבה שלך
    תקשיבי אני קוראת ודמעות זולגות מעיני
    אבא שלך כל כך מיוחד וקרוב לליבנו.
    ושמחה אני שהטיול הצליח לכם וקרב בניכם מחדש.
    אמן שרק על דברים טובים שכאלה ודומים
    תכתבי פה👏👏🌟💛

    השבמחק
  2. וואי מדהים אחותי
    אכן היה טוב מרגש כייפי טעים והכל בו זמנית
    נהניתי מאוד אין ספק שזו חוייה שתישאר לכל החיים
    חיי לה הכתיבה שלך מדהימה כבר אמרנו
    אוהבת את כולכם💋💋💋💋

    השבמחק
  3. מזל טוב!!! פוסט מקסים, תמונות יפיפיות!
    שתמיד תחגגו ותהיו בריאים (אמן)
    מתגעגעת אלייך!

    השבמחק
  4. חייל'ה את מהממת שתמיד תמשיכי לתעד בתשוקה כה רבה את האירועים של החיים... מזל טוב לאבא וסבא דני!!! והתמונות המשפחתיות מקסימות נראה fun שחבל"ז

    השבמחק

אהבתם