היא בקפיצת גדילה.
צחקתי לעצמי, היא כבר בת שלוש פלוס ובכל זאת זה מרגיש לי ככה.
השינויים האינסופיים האלה, בתקופת זמן כל-כך קצרה. זה מוכרח להיות זה!
הרי כשהיתה קטנה, על כל שינוי כזה או אחר בהתנהגות, הסיבה או התירוץ
היו 'קפיצת גדילה'. צמד המילים שהיה מרגיע כל נפש דואגת.
אבל בגיל 3?
כן אני גם מודעת 'למרד הנעורים' שמקדים את זמנו.
אבל היא ממש גדלה מול עיניי הנפעמות מההתרחשות הזו. אחד הרגעים
שהצלחתי לקלוט את 'הקפיצה', קרה כאשר לבשה שמלה שבעבר בלא רחוק בכלל עוד התנופפה
ברוח כאשר הסתובבה והיום במקרה הטוב היא מגרדת לה את קו המותן. סממן 'קפיצה' נוסף
ומשכנע לא פחות, הוא העמידה הבטוחה הזו, מלווה בתנועות ידיים רבות (ממי למדה לדבר
ככה) , שלא היו מביישות נואם מוצלח בקונגרס ובשכנוע באמת משכנע שלה על העובדה שהיא
צודקת ואין דרך אחרת מלבד שלה. והסממן האחרון והמכריע לכל הדעות של 'קפיצת הגדילה'
זה עניין האוכל!!! היא כל הזמן רעבה. אפילו לא פותחת מרווחים של שלוש שעות בין
ארוחה לארוחה. והעמידה הזו מול המקרר כדי להחליט מה לאכול, פשוט לא נגמרת.
אז
תמר 'בקפיצת גדילה' נכון? (טפו טפו).
ועד שתצליחו לשכנע אותי אחרת, היא תמיד תשאר התינוקת שלי.
תמר ואמא צילום: שורט אנד סימפל |
אפשר להשתמש במונח הזה גם עבורינו? :)
השבמחקבעיקר עבורנו: )
מחקזה לא משנה בגיל
השבמחקהם תמיד יהיו התנוקות שלנו
את יכולה לשאול את אמא שלך😍😍
שלנו