על בחירות אמיתיות ושאר ירקות.

אנחנו מחנכים את הילדים ומקנים להם ערכים, כדי, שבסופו של יום ידעו לבחור בחירות נכונות, ידעו להבדיל בין טוב לרע ויסמכו על עצמם. אבל אז, אנחנו נכנסים למשוואה. האם אנחנו יודעים יותר טוב מהם, מה טוב להם? ואולי בעצם ישנן החלטות ובחירות שכדאי לתת לילד לעשות וגם אם ייכשל לפחות ידע שזו היתה בחירה שלו וכך גם יילמד לקחת אחריות.

10 דרכים להעסיק את ילדכם בחופשה

האביב כבר הגיע, זה אומר שתכף פסח בא. נכון שהשנה היה 'עיכוב קל', שנה מעוברת וכל העסק. אבל תכף מגיע החופש הגדול דיו, חופשת הפסח. 

אחרי שבחופשה האחרונה היינו לבד, זה בהחלט הזמן לחופשה משותפת. הפעם כל המשפחה נוסעת יחד. 

חדר רק לשניים.

אמא :תמר, את זוכרת מי באים לשמור עליכן ביום חמישי?

תמר : כן!!! סבא וסבתא.

אמא : איפה אמא ואבא?

תמר : הם רוצים להיות קצת לבד...

7 סיבות שבגללן אישה נשואה טובה יותר מגרושה.

כבר הרבה זמן, שרציתי לכתוב על זוגיות. חיכיתי למאורע שיצדיק את העניין ובאמת יום הנישואין השישי שלנו חל עוד יומיים, אבל גילוי נאות, לא זה הוביל אותי לכתוב על זוגיות. דווקא פוסט אחר, שהופיע אצל אחת + 2  שדיברה על ההבדלים בין גרושה עם ילדים לנשואה. היא מנהלת שם "cat fight " בין אמא נשואה לבין אמא גרושה ובעיניה, היא ניצחה. אני כאן להשיב מלחמה, כי בינינו אנחנו יודעים שזו לא מלחמה בלי מפסידים אמיתיים.

אנקדוטה קטנה, כשהיינו בתקופה האינטנסיבית של החתונות, מעבר לכל הקיטש והלבן. ניהלנו "החצי" ואני שיחה רצינית על מי מבין הזוגות שאנחנו מכירים, יתגרש ראשון. כאלה אנחנו לא מפסיקים להיות רומנטיים. לשמחתי כולנו מחזיקים מעמד. בנתיים.  

אז נתחיל בקרב, למרות כל הכבוד שאני רוכשת לכן, הגרושות, בכל זאת זה לא פשוט, לעשות את מה שאתן עושות, אני רוכשת כבוד גם לעצמי. זה לא פשוט להיות נשואה, צריך לעבוד על זה וקשה.

ריגושים- הנשואה חיה את השגרה, אז נכון שהשגרה כבר לא מרגשת. אבל תחשבו רגע על יום חופש, בתוך שגרה לחוצה של עבודה. ככה גם בזוגיות של שנים. נכון שהרוב זו שגרה והריגוש שומר על דופק אחיד, אבל היי, מי באמת רוצה לחיות כל חייה בתוך לונה פארק? אני את גיל ההתבגרות כבר עברתי. ואילו הגרושה, תזהרי לא לקבל בחילה מכל המתקנים.

דייטים- פעמיים בחודש לפחות, דייט עם החבר הכי טוב שלי, אני לא חייבת להתאמץ, בעיניו תמיד אהיה יפה, מה שדווקא גורם לי להפתיע כל פעם. אני לא חייבת לדבר ולשכנע עד כמה אני מוצלחת, הוא כבר יודע את זה ומזכיר לי כשאני שוכחת. אז נכון שיש ריגוש בלצאת לדייט חדש כל פעם, אבל רכבת ההרים הזו, לא בשבילי.

מבטים- הגרושה זוכה ללחשושים ומבטים ולא רק בגלל שהיא (מ)רזה אחרי הגירושין, בעיקר כי א.נשים רכלנים. הנשואות, שחוזרות למשקלן ונראות טוב פלוס, זוכות למבטי קנאה, מבט שהוא שונה בתכליתו מהמבט שאת מקבלת. 

זמן-  אמא נשואה צריכה את הזמן לעצמה, כשהיא מאושרת הבית מאושר ושאר קלישאות האמת האלו. כשגרושה לוקחת יותר מידי זמן לעצמה, היא אגואיסטית.

שתיקה- זוג נשוי, יכול לשתוק, לא ממבוכה ולא כי משעמם לו, אלא פשוט כי אחרי כל כך הרבה שנים של ביחד, מבט אחד והכל מובן. ואילו הגרושה, מכורח הנסיבות חייבת לשווק את עצמה וכדאי שתעשה זאת טוב. ובינינו, כמה כוח יש באמת לדבר? אחרי שבבוקר דיברנו בעבודה, אחה"צ דיברנו עם הילדים, לפעמים הכי כייף להיזרק על הספה בטרנינג מרופט עם מישהו שנראה בדיוק אותו הדבר כמונו. 

בית- כשיש פרטנר שהוא שותף מלא לכל העשייה המשותפת של הבית. אין בכיור כלים כל ערב, והמשחקים חוזרים למקומם כשהקטנים הולכים לישון. את הכביסה במקרה שלי הוא זה שעושה וכן הוא אפילו מגהץ, מה שבאמת משאיר לי זמן לקפל כביסה מול הטלוויזיה. אז תזכירי לי שוב איך הבית שלי אמור להראות בתור אישה נשואה?

סקס- עדיף זמין ממזדמן, לא? 

    

ורגע אחד של רצינות, בלי קרבות מיותרים. אחרי 13 שנים של יחד, אני אומרת תודה, יודעת עד כמה, במציאות של חיינו, זה לא קל להצליח לחיות עם בן- אדם אחר. ולמרות שהדשא של השכנים נראה ירוק יותר לפעמים, שלי ירוק זוהר רק כי יש איתי עוד מישהו שישקה אותו, אני בטח הייתי שוכחת.

רק בשביל לקבל חיבוק
pixhder.com

כולנו סובלים מפרידות, 10 טיפים להפוך את זה לפשוט יותר.

"ואמא אומרת, שככה אנשים, כשקשה להם לגמור הם מושכים את הסופים..." *

היא יצאה בדיוק כמוני. פרידות מכאיבות לה. אני יודעת, פרידות מכאיבות לכולנו, אבל לא רק לפרידות מהסוג הזה  אני מתכוונת. ישנם אנשים, שאני נמנית בתוכם, שקשה להם יותר עם סופים, עם פרידות מכל סוג שהוא, אנחנו זקוקים ליותר טקסים שיקלו עלינו.

שביזות יום א' אצל קטנטנים

נוסעים לטיול משפחתי מהנה, גדוש בביחד וכשנגמר המסלול, היא שואלת מה עכשיו?  היא לא רוצה לחזור הביתה, אם אפשר להאריך את יום שבת, האמת, שהיא פשוט מדברת את אשר על ליבי, גם לי קשה עם סיומות של דברים. אז אנחנו עושים עוד משהו, לפני החזרה הביתה, אך כשמחשיך ונכנסים חזרה לאוטו, יש את הרגע הזה שהיא מבינה שעוד רגע ונחזור לשגרה- מקלחת, ספר ולישון. נכון שגרה זה לא רע, האמנם ? ואז היא מתחילה לבכות, כי למרות שהיא מלאת מילים, ברגע הזה היא נאלמת ורק בכי בוקע מגרונה. אם לא הייתי המבוגר האחראי, בטח הייתי מצטרפת אליה.

ערב יורד, שלום לגינה

אפשר להישאר לישון בגינה?

כולנו מכירים את הרגע שאנחנו נכנסים לגן, אחרי יום שלם שלא ראינו את הקטנים ועוד לפני שהספקנו לקלוט איפה הם מבין כל הילדים, נשמעת לעברנו קריאת "אמא מה עושים היום?" אז כשמזג האוויר מאפשר את זה, אנחנו הולכים לגינה. ובגינה כייף לנו, יש חברים ואטרקציות, אולי יותר מידי לטעמי, מתרוצצים ועייפים ותמיד, אבל תמיד מסרבים ללכת הביתה. אז אני מודעת לחשיבות ההכנה מראש, כדי לא לקטוע משחק באמצע ואני מודיעה הרבה זמן לפני, שעוד מעט הולכים. אך למרות התזכורות שעוד 9, 10 הולכים הביתה, התגובה, היא בכי. הצד המכיל והרגיש שבי מבין את הקושי בסיטואציה ואפילו לפעמים חווה הזדהות יתר. אבל הצד התפקודי שלי, רואה את המשך הערב ומתחיל לזרוק לאוויר משפטים חינוכיים מידי.

סבתא לא גרה איתנו

איזה כייף לכולם כשסבתא באה לבקר, אני מתמלאת באושר גם כי זה משמח את הקטנות ובעיקר כי זה מפנה לי זוג ידיים. אז אנחנו משחקים, משתוללים, נרגעים ונהנים, אפילו זוכים לזמן מקלחת ארוך מהרגיל, גם  לספר נוספו עוד דפים, כנראה, שגם לסבתא לא קלה הפרידה. וכשכבר מסתיים היום באופן רשמי, נכנסים למיטות ואחרי מחרוזות שירים שלא היתה מביישת שום קונצרט, נפרדים מסבתא בחיבוק, נשיקה, חיבוק ועוד נשיקה, לפעמים גם בסדר אחר. ברגע שסבתא יוצאת מהחדר, הבכי מתחיל. כבר אמרתי שפרידות מכאיבות לה?

רוצים לדעת איך להפוך את הפרידה לקלה יותר, משתפת בכמה טיפים שיכולים לעזור ואף להקל על הקושי:

1. למרות שהכנה לפרידה, לא מקטינה את רמת העצבות מומלץ לעשות אותה.

2. בעת משבר בכי, נסו פשוט להיות שם עבורם.

3. אבל אל תשכחו שאתם המבוגר האחראי! החלטתם שהולכים או שהאירוע הסתיים, עשו זאת.

4. שוחחו לפני אירוע מרגש כזה או אחר על העומד לבוא, ילדים נרגעים כשהם בטוחים.

5. שוחחו גם אחרי שהאירוע המרגש הסתיים. (גם אם הוא לא לווה בבכי).

6. הביעו את רגשותיכם מולם, הם יכולים לדעת שגם לכם עצוב.

7. הרשו להם לקחת "מזכרת" מהמקום ממנו קשה להיפרד (במידת האפשר).

8. הכינו יחד מחברת חוויות, גם בגיל הצעיר, עיבוד החוויות בכתיבה ובציור עוזרות.

9. נסו לתכנן יחד תוכניות נוספות ליום המחר.

10. אל תמנעו מצבירת חוויות, פרידה היא חלק מהחיים.

מוסיפה עוד נקודה למחשבה, ילדים לא סתם בוכים כשעליהם להיפרד ממשהו אהוב. מבחינתם גם כאשר ארטיק נפל להם בביס האחרון, זו פרידה. חבר שהגיע להתארח ועכשיו הוא הולך, זו פרידה אף קשה יותר. בגיל הרך אנחנו המבוגרים מחליטים עבורם, מתי די, נגמר, לכן הפרידה קשה עבורם יותר, ככל שנכין אותם לפרידה מכל סוג שהוא, כך נרכך את עוצמת הכאב. גם לסיים לכתוב את הפוסט הזה, זו פרידה עבורי, אבל מתכננת כבר את יום המחר, אז הפרידה נסבלת יותר. 

שיהיה בהצלחה! 

*מיכאל/ אתי אנקרי.