למה דווקא חול

העיניים שלהן שמסתכלות עליי.
צילום : שורט אנד סימפל

המשפחה החדשה שייצרתי (תודה כמובן גם לבעלי שיחיה) גורמת לי להתמודד בכל פעם עם משהו בלתי פתור מעברי.

הבנות שלי, עושות את זה כמעט כל יום. כל חוויה שאני עוברת איתן שולחות אותי למחוז ילדותי. העיניים שלהן, שמסתכלות עליי כל הזמן גורמות לי להתנהג אחרת ממה שאני רגילה.

אחת החוויות האלו היא המפגש עם "ארגז החול".

באופן קונקרטי וגם כמטאפורה לכל הדברים הלא פתורים מעברי.

אז למה דווקא חול?

ומה יש לי איתו ?

מבטיחה לספר בהמשך.

בנתיים, חשבו אתם, מה היחסים שלכם עם "חול".

חול בין דורי? הייתכן ש"האהבה" לחול עוברת בירושה?

מכירים את הדברים האלה שיש לכם איתם יחסי אהבה- שנאה ?!

אז הדבר הראשון שעולה לי לראש זה אוכל (מבטיחה לכתוב עליו עוד בהמשך), אבל עוד עניין לא לגמרי פתור, הוא היחס שלי לארגז החול.

אתאר לכם סיטואציה מילדותי, שקצת תבינו את היחסים שלי איתו. בחזרה מהים לאחר בילוי מהנה, היינו מורשים לשבת רק על מדרגות הבית ואחד אחד היינו נקראים לאמבטיה, כמו היינו נגועים במחלה מדבקת. גם כאשר הייתי חוזרת מהגן, אמי היתה מרימה אותי מפתח הדלת היישר למקלחת (אם אתם תוהים לעצמכם...כמובן שכבר ידעתי ללכת).

מאז אותן סיטואציות, אני עדיין מבררת את השפעתן עליי.

מאז עברו כמה שנים טובות והפכתי להיות אמא לשתי בנות מקסימות, שמה לעשות...אוהבות חול, פשוט כך.

בפעם הראשונה, כשראיתי את תמר משחקת בחול בנוכחותי, אני חייבת להודות שלרגע קטן נעתקה נשמתי, קולות רבים בראשי החלו לריב ביניהם ואז כשהלב כבר חזר לנשום, הנשימות היו מהירות מידי.  

תמר בארגז החול

היום, כשנעמה, הקטנה שלי, "שוחה" בחול לא רק כשאנחנו בבילוי בים, הלב עובד בצורה סדירה, הקולות עדיין שם אבל הם הנמיכו ווליום...ואת הקול המעצבן ההוא אני כבר בקושי שומעת. 



אז, הנה אני,

אני והיחסים הלא פתורים שלי עם חול....

יושבת יחד איתכם

בתוך הארגז ומשחקת.

תצטרפו אליי?