אמא בארגז חול

אמא בארגז חול

יום שלישי, 17 במאי 2016

יש דבר כזה? גיל שנתיים הנורא !

כהורים תמיד אומרים לנו להימנע מהשוואות בין הילדים. אז אומרים, מי מאיתנו באמת מצליח לא להשוות? אנחנו משווים מבלי לשים את תשומת ליבנו על הדבר. אנחנו משווים את עצמנו לשכן לידנו - הדשא שלו ירוק יותר. אנחנו משווים את הילדים הנפלאים שלנו, לילד הצעקני של השכן (או להפך). ואפילו, כן גם זה קורה אצל הטובים ביותר, אנחנו משווים בין הילדים עצמם. אז מה קורה אם הילד הראשון עשה הכל לפי הספר ואפילו הקדים אותו ולא השאיר לנו מקום לספק, לשאילת שאלות, להתלבטות, לצורך להתייעץ, מה קורה אם אחיו לא כזה?


אז, כמובן ששתי בנותיי מקסימות. אחת קראה את הספר לפני ומקדימה אותו בכמה צעדים והשנייה פשוט החליטה לשכתב אותו מחדש, קוראים לזה יצירתיות, מזהים אותה מההתחלה. אבל הן שונות וטוב שכך. הן בכל יום מאתגרות את התפקיד שלי קצת יותר, דואגות שלא אשתעמם, שכל הזמן אלמד עוד משהו חדש. ואני הרי יודעת שהלמידה הזו אף עם לא מפסיקה ויש בזה משהו שתמיד משאיר אותי עירנית.

תמר עוד רגע חוגגת 4, מה שאומר שאת גיל שנתיים היא כבר עברה. לא זכורות לי תקריות, שבזכותן אפשר לכנות את הגיל הזה "גיל שנתיים הנורא". אני מודה שלא תמיד הבנתי על מה כולם מדברים, אבל אז! הגיעה נעמה. קודם כל שתהיה לי בריאה. אני לא יודעת אם זה העובדה שהיא ילדה שנייה, אם זה האופי שלה, אם יש לה מקור חיקוי, אם זה התנהגותי, אם זה רגשי או בעצם הכל יחד. נעמה יכולה להשתטח על הרצפה ולזכות ברגע בקהל אוהדים, יש לה יכולת להאדים פנים בשניות ולצרוח בקולי קולות, שלא מאמינים שהקול הזה יצא מגוף כזה קטן ועדין. והסיבה, אם התעניינתם, ממש לא רלוונטית. 

אילוסטרציה : shutterstock

כאמא, אני שואלת כל הזמן שאלות. ברגע שהבנתי שהגענו לגיל הזה (אף אחד לא טרח לתלות לי שלט מקושט ולברך את פניי לשלום) אני מנסה להתבונן על הסיטואציות שהיא מייצרת ולנתח אותן. אבל, אני מעורבת יותר מידי רגשית, אז נכון שלאמא יש את האינסטינקט הכי נכון, אבל נקודות החולשה שמופעלות אצלי לא משאירות אותי מקצועית ברגעים האלה.  הפרשנות הראשונה שלי היתה לומר שיש פה עניין התנהגותי והעבודה צריכה לעשות דרכנו, כשראיתי שגם שהתנהגות הסביבה משתנה ועדיין זה נמשך, האשמתי את הגיל הנורא הזה, כשהבכי לא נפסק חשדתי במשהו גופני. וכן הלאה. הראש שלי עובד שעות נוספות, מה שמגביר ביחס ישיר את רמת החרדה והתסכול שלי. מצאתי את עצמי שואלת שאלות רבות ומנסה לקבל תשובות מאנשים קרובים אליי, המסקנה היתה שזה לא מספיק, מישהו צריך להסתכל יחד איתי על המכלול השלם שלה, מישהו עם ראייה מקצועית רחבה. בעודי מתלבטת בקול על קיומו של הגורם הזה. שמעתי על שירות שקופת חולים 'מאוחדת' מעניקה למבוטחיה הנקרא ביקור בריא, לא צריך לחכות שיקרה משהו, או שהילד יהיה חולה, זה שירות שניתן בחינם, פעם בשנה ומתקיים עם רופא ילדים במשך חצי שעה (ולא כמו הביקורים שנמשכים 5 דק' שהעיקר הוא שהם נכפו עלינו, כשהילד חולה) בפגישה הזו, הרופא רואה את הילד, משחק איתו ומכוון את ההורה לגורמים המקצועיים הנחוצים במידת הצורך. אני מודה שהאדם האחרון שחשבתי להתייעץ איתו הוא רופא הילדים שלנו, עכשיו אני כבר חושבת אחרת. כבר מתחילה לדמיין את הפגישה שלנו.  

ובאשר לנעמה, היא בהחלט בגיל שנתיים ואולי הוא לא כל-כך נורא, אם אבחר להסתכל עליו אחרת.
אז עד הפוסט הבא ובכלל, שכולכם תהיו לי בריאים! אמן !


2 comments:

  1. את כותבת מדהים ומדויק לכל אחד מאתנו

    השבמחק

אהבתם