אמא בארגז חול

אמא בארגז חול

יום שלישי, 12 בינואר 2016

פרוייקט פיות


עוד רגע קטן וט"ו בשבט מגיע. פעם, הדרך היחידה* לדעת שהחג הזה הגיע, היה דרך דוכני הפירות היבשים שמקשטים כל סופר. היום יש משימות מהגן, לאורך חודש שלם, הרי אנחנו אוהבים לעשות קרנבל מכל דבר. זה מתחיל מבקשה פשוטה להביא פרי הדר כלשהו, לצאת לסיבוב בפרדס או לסחוט מיץ תפוזים מרענן וממשיך משם לפרוייקט עצים. כן, פרוייקט. עכשיו נשאלת השאלה למי מיועד הפרוייקט. ישר כל מאותגרי היצירה נלחצים וחושבים מה לעשות. אני מתוודה שיותר משבוע חשבתי על הנושא, אלא שאז הזכרתי לעצמי, שהפרוייקט הזה הוא שלה ולא שלי ולכן עליה להיות שותפה מלאה בכל הבחירות. ביטלתי את ההזמנה של המעצבת (לא באמת) וישבתי איתה לשיחה על מהות העץ. שיחה טובה מובילה בסופו של דבר לבחירה טובה, כזו שמשמחת גם את האמא. הוחלט על עץ פיות. אמנם יש כאלה שיראו בי יצירתית, אך גם אני מרגישה מאותגרת כשזה נוגע ליצירות מהסוג הזה.

אספנו חומרים, חשבנו יחד על מראה העץ והתחלנו ליצור. יחד. עכשיו, ברשותכם, אתאר לכם את תהליך העבודה. זוכרים את הפוביה שלי מחול? כך גם לגבי גואש.  אני אוהבת לעבוד איתו, אבל אפשר בלי להתלכלך? ובלי שצריך לשטוף ידיים כל רגע? ולמרות זאת, הנחתי את המחסומים מהעבר לגבי גואש, פרסתי שקית על השולחן בחדר עם הפרקט הלבן, ערבבנו יחד אדום ולבן והגענו לצבע שפיות הכי אוהבות. היא צבעה בהנאה רבה והחיוך שנסך על פניה, היה שווה הכל. בראשי, רצות מחשבות בסגנון "הזהרי לנפשך! או מדוייק יותר, לחולצתך", "רק אל תגעי בכלום" , "ואל תחשבי על לגעת בי", כלפי חוץ חייכתי ועודדתי להמשיך, אין שום צורך להעביר גם את השריטה הזו הלאה. 

כשהכל עוד היה נקי
צילום : אמא


בשלב השני שהתרחש למחרת, אספנו חול ואבנים, כן נגעתי בחול בלי מבט נגעל, בכל זאת דוגמה אישית, המשכנו לצבוע ולהדביק אפילו בדבק חם. מילה על עבודה עם חומרים "מסוכנים", אני לא בעד למנוע מהילד להתנסות, להפך אני חושבת שכדאי לאפשר לו התנסות גם במשהו שנראה מפחיד/ מסוכן, תוך כדי שמירה על כללי זהירות. לאחר מכן הגענו לחלק שתמר חיכתה לו הכי הרבה, פיזרנו נצנצים בשלל צבעים וזו היתה חוויה שרק פיות יודעות. כשבראשי רצות המחשבות "הכל עף באוויר",  "למה זה כל-כך מלכלך".


הפרקט הלבן
צילום :אמא


ביומיים האלה, אותו חדר עם הפרקט הלבן, נסגר לשימוש שאר בני הבית. בכל זאת, נצנצים עפים באוויר.  

מבט מקרוב
צילום : אמא

בבוקר המאורע, הפיה האישית שלי, קמה מאושרת. הכריזה שהיא רק פותחת את הדלת לבדוק לשלומן של הפיות ואז הוסיפה שהיום תלבש שמלה, כי ככה פיות מתלבשות (מתי היא הפכה להיות כזו בת?). כמובן שלפיה אמיתית יש כנפיים, אז גם לה. כשהגענו לגן נרגשות, הסייעת שאלה האם פורים היום, תמר ענתה שהיא פיה ואני הוספתי שהיא הפיה  הכי מיוחדת על העץ שלה. בכל מקרה הגננת, לשמחתי, זרמה עם העניין ושמחה מאוד לראות את הפיה הכי יפה בגן.

אז מה היה לנו כאן : יומיים יצירתיים ביחד, צבע גואש וחול שנכנסו הביתה ואפילו התקבלו בחיוך מפתיע ופיה אחת קטנה, שהיא הדבר הכי משמח בעולם ועץ של פיות.

הפיה האישית שלי
צילום : אמא


שיהיה לכם חג שמח, למתעניינים, החג חל ב - 25.1  .









*גילוי נאות, אני תמיד הייתי יודעת, שחג מתקרב. ככה זה שעובדים עם יומן המורה. 

3 תגובות:

  1. מגניב כמו תמיד
    ותמיד גם מזכיר לי את עצמי בפרוייקטים דומים.
    אך לצערי עדיין יש לי פחד מגועש גם עם הנכדים😍
    המשיכי לכתוב כך זה כייף.

    השבמחק
  2. חול, גואש ו...

    הנורא מכולם, שאי אפשר להפטר ממנו, מפחיד, מתפזר לכל עבר, מופיע תמיד במקומות מוזרים כמו בפופיק או על העפעף, יפה כל כך אך לא בבית ספרנו - נ-צ-נ-צ-י-ם

    כל הכבוד על התעוזה!

    חג ט"ו בשבט שמח

    עמית

    השבמחק
  3. כבר אמרתי לך שאת מהממת ומוכשרת?
    אוהבת ומתגעגעת אלייך באותה הנשימה.
    ויצא מקסים!

    השבמחק

אהבתם