אמא בארגז חול

אמא בארגז חול

יום שני, 28 בדצמבר 2015

ככה זה כשיש שתיים.

כולם, תמיד מספרים, שלהיות אמא בפעם השניה, זה קל יותר. בפעם השניה, כבר תדעי מה לעשות. ההנקה תהיה קלה יותר, את כבר רגילה לעייפות, את מכירה את עצמך כשאת מוצפת בהורמונים  ועוד כל מיני הגיגי חוכמה, שנועדו להעניק לך בטחון.                                                                        
ממרומי היותי אמא לשתיים, אספר לכם סוד, אבל שישאר בינינו, כן?
קל יותר, זה לא!

רגשות האשם היו שם גם כשהייתי אמא לאחת, אבל עכשיו הם בעוצמות חזקות יותר.       
כשהייתי אמא לאחת, עשיתי הכל כמו בספר. היום אני כותבת אחד כזה מלא בעיגולי פינות.     
כשהייתי אמא לאחת, נשאר לי מקום בידיים להחזיק עוד משהו. היום אני מגלה עד כמה זה כבד.
כשהייתי אמא לאחת, חשבתי שהחיים כפי שהכרתי נגמרו. היום אני יודעת שצדקתי.             
כשהייתי אמא לאחת, היה קל יותר למצוא בייביסיטר. היום זה הפך לאתגר, אפילו סבתא מביאה תגבורת.                                                                                                                    
כשהייתי אמא לאחת חשבתי שכל התשובות נמצאות אצלי. היום אני יודעת שלא.                      
כשהייתי אמא לאחת, חשבתי כמה מורכב להתנייד עם ילדה אחת לים. היום זה מעורר בי חיוך.
כשהייתי אמא לאחת, תמיד דיברתי בשירים. היום אני לפעמים צועקת.                                            כשהייתי אמא לאחת, היה לי מקום במיטה שלי. היום אני מאושרת אם נשאר לי מקום על הכרית.
כשהייתי אמא לאחת, חשבתי שבעיית הקשב שלי מזיקה. היום אני יודעת שלהפך.                  
כשהייתי אמא לאחת, ניסיתי להיות "אם טובה דיה" *. היום אני לא כל-כך מצליחה.

אני לא תמיד שם בזמן אמת עבור שתיהן.                                                                                      
אני לא תמיד מבינה אותן. 
אני לא תמיד מלאה בסבלנות.
אני לא תמיד מכילה.
אני לא תמיד מחנכת. 

אבל אולי ההכרה בכל זה, הופכת אותי בעצם לאחת כזו? טובה דיה? האם לא כל אחת מאיתנו היא 'אם טובה דיה' ? כולנו הרי רוצות להיות הכי בשביל היקרים לנו, העובדה, שזה לא תמיד מצליח הופך אותנו לאנושיות יותר. אם ככה, למה רגשות האשם לא מניחים לי? למה לא "בוערת" בי התשוקה לילד נוסף כפי שהיה אחרי ההריון הראשון? למה בהרבה מצבים אני מרגישה שהאמא שהייתי נעלמה. למה הנסיון, שהבטיחו לי שייקל, לא תמיד עושה את העבודה?
אבל, יש בכל זה גם משהו אחר ואני חייבת להפוך להיות קצת רגשנית עכשיו. לראות אותן יחד גורם לי לגאווה רבה. הגדולה שהיא לא כזו גדולה, אבל בוגרת להפליא, דואגת לקטנה כל הזמן, דאגה אמיתית כזו. הקטנה, מחפשת אותה בכל רגע אפשרי ומאושרת כששומעת אותה מתקרבת. הצחוק של שתיהן יחד גורם ללב שלי להשתגע, להסתכל עליהן מהצד מעסיקות האחת את השניה גורם לי לנחת. האהבה, ששתיהן מלמדות אותי הופכת אותי לאמא שאני. אז, כשאני איתן אני 'אמא טובה דיה'  וזה מספיק לי. לפחות עד רגש האשם הבא שמחכה לי מעבר לפינה.


חוגגות יחד יומהולדת
צילום : אבא



*אם טובה דיה, על- פי ד. וינקוט מתאימה את עצמה באופן פעיל לצורכי תינוקה בתחילת חיי התינוק , ההתאמה מושלמת והיא מתמעטת בהדרגה. כאשר האם נותנת מענה מוצלח לצורכי התינוק ולהתנהגותו, היא מאפשרת לתינוק לפתח תחושת כל-יכולות בריאה, עליה הוא יכול לוותר בהדרגה, ולפתח בוחן מציאות. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אהבתם